אולי טעינו אבל ננסה לתקן – החשמל כמתווך אנרגטי
כדור הארץ קיבל ומקבל אנרגיה מהשמש בצורת קרני אור, ובמהלך מיליארדי שנים התפתחו תהליכים הממירים אותה לסוגי אנרגיה אחרים. צמחים מבצעים פוטוסינתזה, המנצלת אור שמש לאגירת אנרגיה כימית. בעלי חיים אוכלים צמחים ומשתמשים באנרגיה שבהם כדי להניע את שריריהם ולחמם את גופם. עופות דואים על רוח ועל אוויר חם. אידוי מי ים, טפטוף גשם ומפלי מים, חימום אוויר, רוחות.
אך לפני כמאתיים שנה, שתי מהפכות שינו לחלוטין את השימוש באנרגיה. הראשונה הייתה המהפכה התעשייתית, שבה החלו בני האדם להשתמש בדלקים מאובנים להפעלת מכונות וכך להפחית מאוד את הצורך בכוח השרירים.
המהפכה השנייה הייתה ראשית השימוש בחשמל כ"מתווך אנרגטי", המעביר אנרגיה במהירות ובקלות ממקום למקום. אף ששימוש מסיבי בו החל רק לפני פחות מ-150 שנה, קשה לדמיין את העולם ללא חשמל. אנו משתמשים בו לתאורה, לחימום ולקירור, להנעת מכשירים ומכונות ותקשורת ולהעברת מידע, אך את כל אלו עשינו גם לפני כן. מרבית התרבות האנושית, מעקרונות המוסר, הפילוסופיה, המדע והטכנולוגיה ועד יצירות האמנות הגדולות נוצרו לפני עידן המחשב והאינטרנט ואפילו לפני נורת הליבון.
אך קשר ממש בין גוף האדם לחשמל יש בכיסא חשמלי ולחילופין במגוון מצומצם יחסית של מכשירים רפואיים המתבססים על העובדה שגם בגופינו זורמים זרמים חשמליים. בהיבט של אנרגיה , מרבית צריכת החשמל בעולם מיועדת לתנועה)הפעלת מנועים ומשאבות( ולחימום. שני סוגי אנרגיה שהחשמל רק מתווך אותן, לפחות בתחנות הכח הקיטוריות שמפיקות עדיין את רוב אספקת החשמל בעולם. התהליך, כמו שלומדים עוד בבית הספר היסודי, מתחיל בשריפת דלק ויצירת חום, הפעלת טורבינה ויצירת תנועה מכנית, הפעלת גנרטור היוצר חשמל, העברת החשמל בחוטים והפיכתו חזרה לאנרגיה בה אנו משתמשים. לדוגמה חימום מים בקומקום חשמלי. מה יותק פשוט מללחוץ על כפתור ואחרי שתי דקות למזוג כוס קפה...
אך לנוחות זו יש מחיר כבד. רוב רובה של האנרגיה התבזבז בטרם הגיע לקומקום. כמות הפחם (או הסולר או הגז) שנשרפה בתחנת הכוח כדי להרתיח את המים היא פי שניים ואפילו פי שלושה מכמות הפחם שהיינו צריכים אילו היינו שורפים אותו מתחת לקומקום עצמו, כפי שנעשה בעבר.
לא במקרה, תחנות כוח ממוקמות ליד הים. פחות ממחצית האנרגיה שבדלק מאובן הופכת לחשמל, ואילו השאר הופכת לחום הנפלט למי הים. הפסדים דומים קיימים בכל תהליך המרה ובכל מתקן ומכשיר המפיק, מעביר או משתמש בחשמל.
אך הדלקים המאובנים, כמו פחם ונפט, נוצרו על כדור הארץ בתהליכים איטיים מאוד, שנמשכו מיליוני שנים, וכמותם מוגבלת. השימוש בהם אומנם נוח וקל מאוד, ולפני מאתיים שנה קשה היה לעמוד בפני הפיתוי לקדוח חור באדמה ולהוציא נפט שכמה ליטרים ממנו מספיקים כדי להפעיל מכונה או לחמם בית במשך שעות ארוכות, או לאסוף כמה גושים של פחם שיניעו רכבת למרחק של עשרות קילומטרים. פיתוי דומה הציגה האפשרות לשרוף את הנפט במקום מרוחק, להמיר את האנרגיה שלו לחשמל, להעבירו בצורה קלה (בחוטי מתכת) לתוך הבית ולהדליק נורה בטוחה ונקייה במקום עששית מסוכנת ומלכלכת.
אך האם לא הייתה זו טעות קריטית? האם השילוב של שימוש בחשמל הבזבזני וניצול מהיר של מאגרי הדלק המוגבלים של כדור הארץ לא יביא אסון על האנושות – אם לא בעשרים או שלושים השנים הקרובות, אזי במאה או באלף השנים הבאות? ברור שכרגע אנו מכלים את מאגרי הדלקים המאובנים על כדור הארץ בקצב מהיר, ומבזבזים חלק ניכר מהאנרגיה שבהם בצורת חום. בזבוז זה, לצד גורמים אחרים הקשורים לשימוש בדלקים מאובנים – בפרט, פליטת גזים הנקראים "גזי חממה" – תורמים כנראה להתחממות כדור הארץ, העלולה לפגוע באקלים ובחיים עלי אדמות בצורה בלתי הפיכה.
מי יודע, אולי בעתיד יתארו ספרי ההיסטוריה את השנים שבין ראשית המהפכה התעשייתית והשימוש בחשמל ועד החזרה, בלית ברירה, לשרפת עצים לצורך חימום, כאחת התקופות המטופשות של המין האנושי.
אך למה לגלות בדיעבד שטעינו? למה לא לעצור כבר עכשיו ולחשוב על דרכים שבהן נמנע, או לפחות נרחיק מאוד, את אותו רגע שבו ייגמרו מאגרי הפחם ומרבצי הגז ותתייבש באר הנפט האחרונה? אולי קיימות דרכים לנצל את אור השמש, וכן מקורות אנרגיה טבעיים אחרים הנוצרים ממנה באופן ישיר (רוח, חימום, זרימת מים) בהיקף רחב יותר מאשר כיום ובצורה חסכונית ויעילה יותר? האם נוכל להחזיר את השימוש באנרגיה לתהליך יציב וקבוע כמו שפעל העולם בעבר?
